מועדונית "עצמאות" נתמכת על ידי עמותת "חברים למען החברה" מזה מספר שנים. המועדונית ממוקמת בלב ליבה של השכונה בה מתגוררים בני העדה האתיופית. לאחרונה ביקשנו לבדוק עם בוגרי מועדונית "עצמאות " "איפה הם היום?"

מהתשובות שקיבלנו נראה שההשתתפות בפעילות המועדונית תרמה למשתתפים וסייעה להם להיחלץ ממצוקות היומיום וחלקם המריאו למחוזות חדשים כמו:

בליינש א., 28, רכזת נערות ורב תרבותיות בעמותת 'עלם'. סיימה את לימודי התואר שלה בספיר B.A כללי ותושבת שדרות.

ברמה הלימודית היה ממש טוב בזכות חיילים מהנח"ל, סטודנטים מלגאים, מורים שעזרו בשיעורי הבית, מבחינה לימודית היה הרבה סיוע. בקיץ היו פעילויות וטיולים שהיו במסגרת הקייטנה שהופעלה במועדונית בזמן החופש הגדול. מבחינתי זה היה ניצול החופש ושעות הפנאי לטובה מבחינה חברתית זה היה מגבש.

מבחינתי, אין הרבה הבדל בין מי שהיה במועדונית למי שלא היה במועדונית. למרות, שכל מי שהכרתי היה במועדונית. אני חושבת שצריך לשמר אני עניין העזרה בשיעורי הבית, אם יש ילדים שמתקשים אז יש מי שעוזר. בזמני, המקום היה קטן מלהכיל את כל הילדים לכן והיה קשה לקיים הרבה פעילויות בו זמנית. הייתי רוצה שבמועדונית יהיה יותר שיח. לא יצאתי עם כלים או מחשבות לעתיד קצת יותר שיח ברמה של הפרט וגם ברמה החברתית. בתקופה שלי זה לא קרה ויכול להיות שהיום זה כן קורה.

דבורה ש., 25, עובדת כבודקת במעברים- מעבר תרקומיא, בצבא הייתה סוהרת אגפים בשירות בתי הסוהר תושבת שדרות.

הדברים הטובים במועדונית היו בעיקר הגיבוש של החבר'ה מהשכונה. כולם נפגשים יחד ויש סדר יום לכל יום. הפעילות הייתה מחולקת לזמן למידה ולזמן משחקים והייתה עזרה של מורים בכל מקצוע. זה עזר לי המון ברמה הלימודית אבל גם קצת גרע.

במציאות שלנו אם לא היה מועדונית לא יודעת אם הייתי מכינה שיעורי בית. לא הייתה לי התמודדות אישית שלי עם שיעורי בית וזה פגע בי בטווח הרחוק. אני רוצה בעתיד ללכת ללמוד ואין לי מיומנויות למידה, הלמידה העצמית שלי מאוד נמוכה. ואותה שיטת לימוד המשיכה גם כשעליתי לנוער, אף פעם לא התמודדתי עם שיעורי בית לבד. בבית לא יכולתי ללמוד כי לא היה לי חדש משלי ללמידה וגם לא שקט והמועדונית סיפקה את זה. אין לי הורים שיעזרו לי אז אני חושבת שכל הנסיבות חיים בעצם הובילו לזה. הייתי רוצה שהמועדונית תתפקד מרכז תכלית.

לאה מ., 23, עשתה שירות לאומי בבי"ח 'ברזילי' אשקלון. כיום, עובדת בבי"ח 'ברזילי' כמזכירה רפואית במחלקת עיניים תושבת שדרות.

היא לא זוכרת הרבה מהתקופה שהייתה במועדונית (א'-ו'). אבל זוכרת את התקופה שהייתה באפיקי אור, כאשר היה המדריך, היה לה נורא נחמד מבחינה חברתית. מבחינה לימודית היא הרגישה שהשקיעו בה ושזה תרם לה ללימודים. היא הייתה הולכת לתכנית הלימודית של 'תכלית' שהם היא בעיקר קיבלה הרבה עזרה לימודית.

סולומון א. , 26, בצבא היה ג'ובניק, כיום סטודנט לחשמלאי מוסמך במכללת ספיר ועובד בחשמל אצל קבלן פרטי ותושב שדרות.

ברמה הלימודית המועדונית סייעה לי המון בתגבורים אחרי בית הספר והיו לזה תוצאות. בנוסף, זה העמיק את ההבנה שלי בחומר הנלמד. אם הייתי מתקשה בלימודים ידעתי תמיד שיש לי את המועדונית, כי ישבו איתי אחד על אחד והסבירו לי הכל..

ברמה חברתית, היו וטיולים, ימי פעילויות וחברים. באופן אישי, לא יודע אם זה עזר לי במעבר לחטיבה ולתיכון ואין לי נקודות לשיפור או לשימור זה די מזמן.

נוי אנ., 17, תלמידת תיכון 'מקיף דתי' – אולפנית, מתעתדת ללכת למכינת "דרך ארץ" בניצנה (שעה וחצי מב"ש) תושבת שדרות.

המועדונית נותנת מענה אחר הצהריים ותמיד יש מי שיסביר לי את החומר הנלמד בכיתה במידה ואני מתקשה. כי אין מי שיסביר לי בבית, כי קשה בבית וההורים מתקשים עם השפה והאחים לא תמיד נמצאים. והמועדונית תמיד היה מי שיכוון אותי בשעורי בית.

תמיד היו פעילויות חברתיות וזה עזר להבין מזה להיות חלק מקבוצה ולשמוע דעות אחרות. לא ברמה של מחשבה גבוהה אלא זה נתן לי הכנה ליצירת שיח ברמה בסיסית ולשמוע יותר מה יש לאחרים להגיד. אני לא הייתי משנה כלום במועדונית יש לי בחוויה שלי בתור ילדה, עם חברים מהשכונה שאיתם אני מלווה את רוב היום שלי. הייתי משמרת את הנושא הזה של המתנדבים שמגיעים ועוזרים לנו.

כי בזכותם אנחנו פוגשים אנשים שהם לאו דווקא מהשכונה ולאו דווקא דומים לנו. ככה הם מראים לנו דרכים אחרות וזה מפנה אותנו לדרכים אחרות גם כן..

כשהייתי במועדונית למדתי בלט שנתיים וג'אז שנתיים ואחר כך עברתי להיפ הופ, סגנון שאני רוקדת כבר מזה שבע שנים. כבר 11 שנה בעולם הריקוד. מידי פעם בחוג היפ הופ נותנים לנו את הבמה להביא דברים מעצמנו ושם אני יכולה לתת ביטוי לכישרון שלי ולהציג קצת כוריאוגרפיה שלי.